תרגום. ובמדרש, שלשה נתנבאו בלשון איכה, משה, ישעיה וירמיה, משה אמר
(דברים א, יב) ״אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי״ וגו׳, ישעיה אמר
(ישעיהו א, כא) ״אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה״, ירמיה אמר ״אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד״, אמר רבי לוי, משל למטרונה שהיו לה שלושה שושבינין, אחד ראה אותה בשלוותה, ואחד ראה אותה בְּפַחֲזוּתָהּ, ואחד ראה אותה בְּנִוּוּלָהּ, כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלוותם ואמר ״אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם״, ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר ״אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה״, ירמיה ראה אותם בְּנִוּוּלָם ואמר ״אֵיכָה יָשְׁבָה״, מדרש רבה.
ר״י קרא.
רש״י.
רשב״ם.
ר״י קרא.
רש״י. ובמדרש, תנא רבי שמואל, כ״ד פלטיות היו בירושלים וכל פלטיה כ״ד מבואות, וכל מבוי כ״ד שווקים ועל כל שוק כ״ד שקקים (רחובות), פלטיה הוא ככר גדול ורחב, ושקקים הם רחובות, דכן תרגום רחובות – שקקי
(משלי א, כ) והיינו כי השוק הגדול נחלק לחלקים וכל חלק מיוחד לסחורות מיוחדות. ועל כל שקק כ״ד חצרות ועל כל חצר כ״ד בתים, וכל חצר היתה מוציאה עַם כפלים כיוצאי מצרים, מדרש רבה. ובמדרש לקח טוב מובא שבבית שני אגריפס המלך בקש לעמוד על מניין של ישראל, ואמר לכהנים הפרישו כוליא מכל פסח ופסח והפרישו לו ת״ר אלף זוגות כליות כפלים מיוצאי מצרים חוץ מטמא ושהיה בדרך רחוקה, ואין לך כל פסח ופסח שלא היה בו יותר מעשרה במכסת נפשות.
רשב״ם.
ולא אלמנה ממש, אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור אצלה, רש״י. ועוד נמשלו ישראל לאלמנה שבעל כרחה נפרדת מבעלה, כך ישראל גלו בעל כרחם, משך חכמה. ובמדרש, ר׳ חמא בר עוקבא אמר, משל לאלמנה שהיתה תובעת מזונותיה ולא היתה תובעת כתובתה, ורבנן אמרין למלך שכעס על מטרונה וכתב לה גיטה ועמד וחטפו ממנה, וכל זמן שהיתה מבקשת לינשא לאחר היה אומר לה היכן גיטיך? וכל זמן שהיתה תובעת מזונותיה היה אומר לה ולא כבר גרשתיך?! כך כל זמן שישראל מבקשים לעבוד עבודת כוכבים היה אומר להם הקדוש ברוך הוא
(ישעיה נ, א) ״אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם״, וכל זמן שמבקשים לעשות להם ניסים כבתחילה אומר להם הקדוש ברוך הוא כבר גרשתי אתכם, מדרש רבה.
אבן עזרא.
לקח טוב.
ר״י קרא.
אבן עזרא.
עקדת יצחק.
ר״י קרא, רשב״ם. ובמדרש, רבתי בגוים, והלא כבר נאמר רבתי עם ומה ת״ל רבתי בגוים? אלא רבתי בדעות, ר׳ הונא בשם ר׳ יוסי, בכל מקום שהיה אחד מבני ירושלם הולך למדינה היו מציעין לו קתדרא לישב עליה בשביל לשמוע חכמתו, מדרש רבה, וראה עוד במדרש שם סיפורים על חכמתם של בני ירושלים.
רשב״ם.
ר״י קרא, רשב״ם.
אבן עזרא.
שתי בכיות על שני החורבנות,
סנהדרין קד., רש״י. וברמז, בכה בגימטריה כ״ז על שפגמו בכ״ז אותיות התורה וביטלו את התורה במקדש ראשון, חומת אנך.
מדרש רבה.
שהמקדש נשרף בלילה, דבר אחר ״בלילה״ לילה של בכיית מרגלים בתשעה באב גרמה להם, דבר אחר ״בלילה״ שכל הבוכה בלילה, השומע קולו בוכה עמו, רש״י. ואמרו במדרש מה נשתנה בוכה ביום מן בוכה בלילה? שהבוכה בלילה כותלי הבית ומזלי הרקיע נושאים עמו קינה, ילקוט שמעוני. ועוד אמרו, א״ר איבו לילה מושך עמה קינה, מעשה באשה אחת שהיתה בשכונתו של רבן גמליאל והיה לה בן תשחורת ומת והיתה בוכה עליו בלילה, והיה רבן גמליאל שומע את קולה והיה נזכר בחורבן בית המקדש והיה בוכה עמה עד שנשרו ריסי עיניו, וכיון שהרגישו בו תלמידיו עמדו ופינו אותה משכונתו, מדרש רבה.
רש״י.
ר״י קרא.
סנהדרין קד:. ובמדרש, בשעה שנכנסו שונאים לבית המקדש, תפשו את הבחורים וכפתו ידיהם לאחוריהם, והיו בוכים והיו הדמעות יורדות על לחייהם, ולא היו יכולים לקנחם, ונושרות על לחייהם כצרבת השחין, מדרש רבה.
ובמדרש, אלו נביאי השקר שהתנבאו לישראל ולא הניחום לחזור, ילקוט שמעוני.
עקידת יצחק.
ר״י קרא.
רש״י.
ר״י קרא.
שכן עכשיו בני בבל וכל כשדים אשר עגבה עליהם
(יחזקאל כג, ט), המה גלו ערותה
(יחזקאל כג, י) והם הם החריבו מקדשה, וכן בני מצרים שהיו מאהביה, כעניין שנאמר
(יחזקאל טז, כו) ״וַתִּזְנִי אֶל בְּנֵי מִצְרַיִם שְׁכֵנַיִךְ גִּדְלֵי בָשָׂר״, הם נהיו לה לאויבים, והם השתתפו בחורבן הבית, ר״י קרא.
ובמדרש, להלן הוא אומר
(ירמיה כב, כז) בלשון זכר ״וַיִּגֶל יְהוּדָה מֵעַל אַדְמָתוֹ״, אלא מכיון שגלו תשש כוחן כנקבה, מדרש רבה. ועוד אמרו, אינו דומה גלות יהודה לגלות האומות, שאומות העולם בגלותם אוכלים ומשמחים עם שוביהם, אבל ישראל אינו כן, אלא מסוגפין ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל, לקח טוב.
תרגום.
רש״י.
ר״י קרא.
ר״י קרא. וי״מ גלו מתוך עוני, שאחרי שנאבד עשרם וכבודם הם גם גלו, לקח טוב.
ובמדרש ״מֵעֹנִי״ על שחבלו משכון עני בתוך בתיהם, ד״א על שעשקו שכר שכיר, ד״א על שגזלו מתנות עני, ד״א על שאכלו מעשר עני, ד״א על שעבדו עבודה זרה, מדרש רבה.
ר״י קרא. רש״י ביאר את הפסוק כך, גלתה ממלכת יהודה מחמת עוני ומרוב עבודה שהכבידו עליה כשדים, ובמקום שגלתה שם לא מצאה מנוח. ובמדרש, על שהיו משעבדים באחיהם שלא כתורה, וי״מ על שלא עבדו להקב״ה, לקח טוב. וי״מ מרוב שעבדו עבודה זרה ענשו ללכת בגלות, אלשיך.
ר״י קרא. עקדת יצחק ביאר ״בֵּין הַמְצָרִים״, רודפיה השיגוה להיות מְצֵרִים לה מכל צדדיה כְּכִבְשָׂה קטנה בין כמה זאבים רעבים וצמאים. ובמדרש ״בֵּין הַמְצָרִים״ בְּיוֹמִין דְּעָקָא, משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב, שבהם קטב מרירי (שם של שד) מצוי, מדרש רבה.
ר״י קרא.
ובמדרש, א״ר נחמיה, אע״פ שקללן ירמיהו בא״ב אפילו הכי הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיה אמר ״דרכי ציון אבלות״, וישעיהו אמר
(ישעיה מ, ג) ״קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ״, מדרש רבה.
רש״י.
עקדת יצחק.
אבן עזרא.
ר״י קרא.
אבן עזרא.
ר״י קרא, אבן עזרא.
רשב״ם.
אבן עזרא.
רש״י, ר״י קרא. ובמדרש, בתולותיה נוגות, א״ר יצחק בר׳ סימון אלו תלמידי חכמים שהיו נאים כבתולות ונעשו כדונג, ר׳ שמואל אמר ר׳ יצחק אלו הבוליוטין (אנשים חשובים) שהן נאים כבתולות ונעשו כנוגות, מדרש רבה.
רשב״ם.
רשב״ם.
ר״י קרא.
אבן עזרא.
ר״י קרא.
כמו שכתוב
(ישעיה כג, יג) ״הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִּים זֶה הָעָם לֹא הָיָה״, וכשהיו ישראל עושים רצונו של מקום נאמר בהם
(דברים כח, יג) ״וּנְתָנְךָ יְהוָה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב״, חטאו לפניו ״הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ״, ר״י קרא. ובמדרש, א״ר הילל בר׳ ברכיה כל מי שבא להצר לישראל נעשה ראש, ד״א ״צָרֶיהָ לְרֹאשׁ״ זה נבוכדנאצר ואספסיאנוס, ״אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ״ זה נבוזראדן וטיטוס, מדרש רבה.
רש״י, רשב״ם, אבן עזרא.
ר״י קרא. ורש״י ואבן עזרא פירשו מלשון יגון.
עקדת יצחק.
ר״י קרא.
אבן עזרא.
ר״י קרא.
ר״י קרא.
ר״י קרא. כי היא בטחה באלו האויבים השלווים, והפקידה בידם את עולליה להבריחם מהשבי, והאויבים הנהיגו אותם לפני צר, עקדת יצחק.
אבן עזרא. ובמדרש, א״ר יהודה, בא וראה כמה חביבין תינוקות לפני הקב״ה, שהרי גלתה סנהדרין ולא גלתה שכינה עמהם, גלו משמרות ולא גלתה שכינה עמהם, וכיון שגלו תינוקות גלתה שכינה עמהם, כמו שנאמר (כאן) ״עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר״, מיד (פסוק ו׳) ״וַיֵּצֵא מִבַּת צִיּוֹן כָּל הֲדָרָהּ״, ואין הדרה אלא הקב״ה, שנאמר
(תהלים קד, א) ״הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ״, מדרש רבה.
אבן עזרא.
ר״י קרא. ובתלמוד
(יומא נד.) מאי כל הדרה? כל חדרה, מלמד שהארון גלה לבבל.
ר״י קרא.
רש״י, ר״י קרא. אלשיך פירש שהשרים שהם גדולי ישראל הניחו עולליה ותלמידיה להעדר מזונותם להחיות נפשם, ובחרו בהליכתם מהם פן יראו ברעתם, כי מאז היו מזי רעב, והם היו כְּאַיָּלִים, כי הָאַיִל הוא הרחמן בכל החיות כמאמרם ז״ל
(ילקוט שמעוני תהלים רמז תשמא) שבזמן בצורת כל החיות מבקשות מים והן מתקבצות אצל הָאַיִל שהוא חסיד ורחמן שבחיות, ואז חופר ברגלו בארץ ותוקע קרנו בחפירה וגונח וצועק ונענה, ולמרות רחמנותו של הָאַיִל על החיות ועל צאצאיו, כשאין מרעה עוזב הָאַיִל את ילדיו והולך לו כמאמר הכתוב
(ירמיה יד ה) ״כִּי גַם אַיֶּלֶת בַּשָּׂדֶה יָלְדָה וְעָזוֹב כִּי לֹא הָיָה דֶּשֶׁא״ כי לא תעצור כח לראות במיתתן.
כמו שכתוב (מלכים ב׳ כה, ג-ה) ״בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ... וַתִּבָּקַע הָעִיר וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַלַּיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם... וַיִּרְדְּפוּ חֵיל כַּשְׂדִּים אַחַר הַמֶּלֶךְ וַיַּשִּׂגוּ אֹתוֹ בְּעַרְבוֹת יְרֵחו״, ר״י קרא. וכל ״רדף״ שבמקרא בכתיב חסר חוץ מזה, שנרדפו רדיפה שלימה, רש״י. ובמדרש, אמר רבי חייא כפי שגלו ישראל ברודף מלא, כך עתידין להגאל בגואל מלא שנאמר ובא לציון גואל, בכתיב מלא, ילקוט שמעוני. ועוד אמרו, ר׳ עזריה בשם ר׳ יהודה בר׳ סימון אמר, בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מוסיפים כח בגבורה של מעלה, ובזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום כביכול מתישין כוחו של מעלה, דכתיב (
דברים לב-יח) ״צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי״, ר׳ הונא ור׳ אחא ור׳ סימון בשם ר׳ שמעון בן לקיש, ורבנן בשם ר׳ חנינא היה אדם אומר לחבירו בירושלם, הקריני דף אחד ואומר לו אין בי כח, השניני פרק אחד אומר לו אין בי כח, אמר להם הקב״ה תבוא לכם שעה ואני עושה לכם כך, שנאמר ״וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף״, מדרש רבה.
לקח טוב.
ר״י קרא.
רש״י.
רש״י.
אבן עזרא. ובמדרש רבה פירש זכרה ירושלים בימי עניה את מרידתה בה׳.
רש״י.
עקדת יצחק.
רש״י.
רש״י. שכן מנהג האדם שנזכר בימי עָנְיוֹ את ימי הטובה שהיה בטוב, ר״י קרא.
ובמדרש אלו דברי תורה כמו שנאמר
(תהלים יט, יא) ״הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב״, מדרש רבה.
עקדת יצחק.
ר״י קרא.
לקח טוב.
ר״י קרא.
אבן עזרא. ובמדרש מהו על משבתיה? על שבתותיה, על שמיטותיה, ויש אומרים על משבתיה על רבי יוחנן בן זכאי ששבת מתוכה, מדרש רבה. ועוד אמרו, אם היה אחד מישראל בא לשמור שבת, היו משחקים עליו והיו אומרים לו, בארצכם לא הייתם שובתים את השבת ועתה אתם שובתים בארצנו?! והיו מכים אותו לחלל את השבת, לקח טוב.
ילקוט שמעוני.
רש״י.
לקח טוב.
ולכן הותרה לה ונעשית לה כדבר הקבוע ולא ידעה בושת, משך חכמה.
רש״י, ר״י קרא. מלוכלכת בחטאים כנדה, פלגי מים. וי״מ שהחטא של ירושלים היה שהיא היתה לנדה, דהיינו שעבדו בה עבודה זרה שמטמאת כנדה, ראשון לציון. ואמרו רז״ל
(תענית כ.) אמר רב יהודה אמר רב, לנדה היתה, לברכה, מה נדה יש לה היתר אף ירושלים יש לה היתר.
אבן עזרא.
ר״י קרא.
ר״י קרא.
תרגום. ואבן עזרא ביאר עשו אותה זולה או גרמו לה להוזיל דמעות. ובתלמוד
(יומא נד:) מובא, אמר ריש לקיש, בשעה שנכנסו עובדי כוכבים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה, הוציאון לשוק ואמרו, ישראל שברכתן ברכה וקללתן קללה יעסקו בדברים הללו?! מיד הזילום.
ר״י קרא.
רש״י. וכל מעשיה מדמה הכתוב לאשה זונה ששופטים אותה משפט נואפות, כמובא בכתוב
(משלי ב, יז) ״הַעֹזֶבֶת אַלּוּף נְעוּרֶיהָ וְאֶת בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵחָה״, ר״י קר״א.
עקדת יצחק.
לקח טוב.
אבן עזרא.
אבן עזרא. ובמדרש ״ וַתָּשָׁב אָחוֹר״, אחור מן הכהונה, אחור מן המלכות, מדרש רבה.
ר״י קרא.
רש״י.
כלומר חטאותיה גלויים, רש״י. ובמדרש מהו טומאתה בשוליה? א״ר אבא בר כהנא, כל אותם הכהנים ששמשו בימי צדקיהו ערלים היו, הדא הוא דכתיב
(יחזקאל מד, ז) ״בַּהֲבִיאֲכֶם בְּנֵי נֵכָר עַרְלֵי לֵב וְעַרְלֵי בָשָׂר לִהְיוֹת בְּמִקְדָּשִׁי לְחַלְּלוֹ אֶת בֵּיתִי בְּהַקְרִיבְכֶם אֶת לַחְמִי חֵלֶב וָדָם וַיָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי אֶל כָּל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם״, מדרש רבה. ואמר המקרא דרך משל, כשאדם הולך בטיט ורפש, אז אם תיכף כשרואה שמתלכלכים שולי בגדיו חוזר הוא לביתו ורוחץ ומנקה בגדיו אין לו היזק, אבל כשרואה בליכלוך שהוא בשולי הבגד ואינו משגיח והולך עוד בטיט ורפש מתלכלך כל הבגד עד שאין לו תקנה ברחיצה, וזהו מאמר הנביא מחמת כי כשהיתה טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה ולזה ותרד פלאים ירדה לגמרי, פלגי מים. ובתלמוד
(יומא נז.) מובא אמר ליה ההוא צדוקי לר׳ חנינא, השתא (עכשיו) ודאי טמאים אתם דכתיב ״טומאתה בשוליה״, אמר ליה, תא חזי (בוא וראה) מה כתיב בהו
(ויקרא טז, טז) ״הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם״, אפילו בזמן שהם טמאים שכינה שרויה ביניהם.
רש״י.
רש״י.
ר״י קרא.
רש״י.
רש״י. ויש מרבותינו שביארו ירדה ירידה מופלאה שאירעו בה פלאי תוכחות, מה שלא אירעו לכל אומה ולשון, ונתקיים בהם הכתוב
(דברים כח, נט) ״וְהִפְלָא יְהוָה אֶת מַכֹּתְךָ״, ר״י קרא, אבן עזרא.
והוא כינוי לשכינה כמו שפירש האלשיך כלומר שנסתלקה ממנה השכינה, פלגי מים.
מדרש רבה.
עקדת יצחק.
מקום שגם ישראל לא היו רשאים להיכנס בו, ר״י קרא.
רש״י, ר״י קרא. ובמדרש, בשעה שנכנסו שונאים לבית המקדש, נכנסו עמונים ומואבים עמהם, והיו כולם רצים לבוז כסף וזהב, ועמונים ומואבים רצים לשרוף את ספרי התורה כדי לעקור את הכתוב
(דברים כג, ד) ״לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהוָה״,
יבמות טז:, מדרש רבה.
רש״י.
ובמדרש (שוחר טוב
תהלים ע״ט) אמר אסף והלא כתבת בתורתך
(במדבר א, נא) ״וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת״?! ולא הזר בלבד אלא בני אהרן המקודשים נכנסו להקריב ונשרפו, וכן עוזיהו לא נכנס אלא לכבודך ונצטרע, ולא עוד אלא שנרעשה הארץ, ואילו רשעים אלו נכנסו?! אמר לו אלו שנכנסו שלא ברשות פגעתי בהם, אבל אלו ברשות נכנסו, עקדת יצחק.
אבן עזרא.
ר״י קרא.
שנאמר
(דברים כג, ד), ״לא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה עַד עוֹלָם״, והם שמרוב אכזריות ליבם לא קדמו את ישראל בלחם ובמים בצאתם ממצרים, בעת החורבן ניתן להם כל מחמדיה של ירושלים, אבן עזרא.
ר״י קרא.
עקדת יצחק.
רש״י בפס׳ ז׳. ולא גנבו משל אחרים, עקדת יצחק.
שכל אחד ואחד היה נוטל בידו כסף וזהב והולך בשוק למצוא אוכל להשיב נפש, כיון שאינו מוצא היה מפזר אותו כעניין שנאמר
(יחזקאל ז, יט) ״כַּסְפָּם בַּחוּצוֹת יַשְׁלִיכוּ וּזְהָבָם לְנִדָּה יִהְיֶה כַּסְפָּם וּזְהָבָם לֹא יוּכַל לְהַצִּילָם״, לקח טוב. ובחורבן השני בתחילה היו משלשלין קופה של זהב ונותנים להם קופה של חיטים, ואח״כ של שעורים, ואחר כך של תבן, ואחר כך ולא כלום, מדרש רבה, ילקוט שמעוני. ועוד מובא במדרש רבה אודות הרעב, מעשה באדם אחד דואג בן יוסף שמו, והיתה אמו ואחות אמו ואחות אביו מודדות את בנו בטפחים ונותנות משקלו זהב, וכיון שהקיפה מצודה בירושלם טבחתו אמו בידיה ואכלתו... ועוד אמרו, מעשה באדם אחד שהיו לו ארבעה בנים, אמר לאשתו יש לנו כלום בבית, אמרה לו מלוא כד אחד, אמר בשלי אותו ונאכל אותו, ובשלתו בקדרה נשתייר טיפה בקדרה, בא בנו הגדול לגרוף אותה טיפה, דחפו אביו ואמר לו אל תגזול את אחיך, ולא הספיק לאכול עד שבאו כשדים והוליכם למלחמה ושבו אותם והרגו את כולם, והלך אביהם ומצא את כל אחד ואחד במקומו, נטל אצבעו של בנו הגדול והניחה בתוך עינו, א״ל אצבעך שלא הנחתיך לגרוף טיפה היא תטול את עינה... ועוד אמרו מעשה באשה אחת שהיו לה שלושה בנים והלכו בניה למלחמה, נטלה את בנה שהיא מניקה ובשלתו בקדרה, כשהם אוכלים הכירו ידי אחיהם, עלו לגג ונפלו ומתו...
עקדת יצחק.
ר״י קרא.
פלגי מים.
ר״י קרא.
אבן עזרא.
מדרש רבה.
עקדת יצחק.
אבן עזרא .
אבן עזרא, תשלום מצודת דוד.
רש״י.
אבן עזרא, תשלום מצודת דוד.
והכוונה היא שלא יקרה לדור אחר מה שקרה לדורו של צדקיהו, שמן היום אשר יצאו ישראל ממצרים עד דורו של צדקיהו אין לך דור שלא חטא, כעניין שנאמר
(ירמיהו ז, כה) לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדַי הַנְּבִיאִים... וְלוֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם...״ ובכולן לא חרב הבית אלא בדורו של צדקיהו, הוא שאמרו רבותינו, צדקיה שתה שמרי כל הדורות, ר״י קרא. לקח טוב פירש כל מי שעבר על דרכה של תורה לא בא עליו כזה העניין.
אבן עזרא.
אבן עזרא.
לקח טוב.
רש״י, אבן עזרא.
תשלום מצודת דוד.
ר״י קרא. רש״י פירש מלשון יגון. פלגי מים ביאר מלשון דיבור, שכל מה שה׳ עשה הוא הזהיר מראש ע״י עבדיו הנביאים.
רש״י.
א״ר אחא יום אחד היה חרון אפו של הקדוש ברוך הוא, אילו עשו ישראל תשובה פשרו (היו מתפשרים ומשלימים כביכול עם הקב״ה), מדרש רבה.
תשלום מצודת דוד.
ר״י קרא, אבן עזרא. ושבר אותם, רש״י. ותשלטנה האומות, וי״מ וירדנה מלשון הרודה פת מן התנור, כלומר אחר ששלח אש בעצמותי נפחם במקומם ועקרם, לקח טוב. ובמדרש, באותה שעה קפצה קטיגוריא לפני כסא הכבוד, אמרה לפניו רבש״ע, כך יהא רשע זה מתגאה ואומר אני חרבתי ביתו של אלהים ושרפתי מקדשו?! אם כן הוא תרד אש מלמעלה ותשרוף, מיד מה כתיב ממרום שלח אש בעצמותי, מדרש רבה.
ר״י קרא.
אלו האויבים שבאו עלי, ר״י קרא. דהיינו פרש את האומות כמו הרשת שהעופות ניצודין בו, לקח טוב.
אבן עזרא.
ובמדרש, אחור מן הכהונה, אחור מן המלכות, מדרש רבה.
אבן עזרא.
עקדת יצחק. ובמדרש, מצפה דור אחד דור עצובה ועלובה, לקח טוב.
אלשיך.
אבן עזרא.
תרגום. גם כשהייתי שוממה היה זה כמו אשה דוה שמרוחקת מבעלה, וכשתטהר תחזור אליו, פלגי מים.
לעזי רש״י. התחבר, וי״מ מלשון שקידה, דהיינו ה׳ שקד והמתין להעניש אותי על פשעי, לקח טוב. ובמדרש, שקד הקדוש ברוך הוא איך להביא עלי את הרעה, אמר אם אני מגלה אותם בתקופות טבת הרי הם לוקים בצינה ומתים, אלא הריני מגלה אותם בתקופת תמוז שאפילו הם ישינים בדרכים וברחובות אין אחד מהם ניזוק... אמר אם אני מגלה אותם בתקופת טבת אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה, אלא הריני מגלה אותם בתקופת תמוז שיש ענבים בגפן ויש תאנים בתאנה ואפי׳ אין העלה נבל... אמר אם אני מגלה אותם דרך מדבר הם מתים ברעב, אלא הריני מגלה אותם דרך ארמנייא שהם כרכין ומחוזות ומאכל ומשתה מצוי להם, מדרש רבה.
רש״י.
ר״י קרא.
לקח טוב.
רש״י. ודימה את העוונות לשריגים של גפן, שתולדותיו להאחז עם כל עץ גבוה ויגבהו, אבן עזרא.
אבן עזרא.
אבן עזרא.
אבן עזרא בפירושו השני.
אבן עזרא.
שנאמר
(ישעיהו ל, יח) ״אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ״ וכן הוא אומר
(עמוס ה, ב) ״נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל״ כלומר אחרי הגלות הזה האחרון לא יוסיף עוד גלות אחרת, לקח טוב.
רש״י, ר״י קרא.
לקח טוב, אלשיך. והוא שהוציא וסילק השם את החכמים ואת הגבורים ואחרי כן קרא עליהם מועד, וכן הוא אומר
(ישעיהו נז, א) ״כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק״, לקח טוב.
הם החכמים והגיבורים, לקח טוב. היא גלות סנהדרין החרש והמסגר עם יכניה מלך יהודה, אלשיך.
ר״י קרא.
אבן עזרא.
ר״י קרא.
רש״י, ר״י קרא. ואמרו חז״ל (
פסחים עז. וכן
תענית כט.) על הנאמר בעניין המרגלים
(במדבר יד, א) ״וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא״, שליל החורבן היה בתשעה באב, שאמר הקב״ה אתם בכיתם בכיה של חינם (בעניין המרגלים) ואני אקבע לכם בו בכיה לדורות.
אבן עזרא. ובמדרש, מצינו שסילוקן של בחורים קשה כחורבן בית המקדש דכתיב ״גת דרך ה׳ לבתולת בת יהודה״, כך קרא עלי מועד לשבור בחורי, מדרש רבה.
רש״י, לקח טוב.
רש״י, ר״י קרא.
רש״י. ובמדרש
(סנהדרין צו:) בשעה שעלה נבוכדנאצר לירושלים הגביה ההיכל וביקש לעלות לרקיע, השפילוהו להיכל מן השמים, שנאמר ״גת דרך ה׳ לבתולת בת יהודה״.
ונקראו ״בת יהודה״ על כי היו דומים לבתולה היושבת בשלוותה, ר״י קרא.
לקח טוב.
ר״י קרא.
אבן עזרא.
לקח טוב.
אבן עזרא.
ר״י קרא.
אבן עזרא.
אלשיך.
ובמדרש על דמם של צדיקים שנשפך אני בוכיה, לפי שהעושר והכבוד יש לו תשלומין שנאמר
(ישעיהו ס, יז) ״תַּחַת הַנְּחֹשֶׁת אָבִיא זָהָב וְתַחַת הַבַּרְזֶל אָבִיא כֶסֶף וְתַחַת הָעֵצִים נְחֹשֶׁת וְתַחַת הָאֲבָנִים בַּרְזֶל״, אבל תחת דמם של צדיקים אין להם תשלום להביא תחתיהם, ואמרו רז״ל בחורבן בית שני מילא אספסיאנוס הרשע שלוש ספינות מגדולי ישראל אנשים ונשים וטף להעמידן בקלון ברומי, כיון שירדו לים אמרו לא דיינו שהכעסנו את אלהינו בארצנו ובבית מקדשו אלא בחוצה לארץ אנו הולכים להכעיסו?! אמרו לנשים רוצות אתם לכך?! אמרו להם לא! ואמרו ומה אלו שדרכן לכך אינן רוצות בכך אנו על אחת כמה וכמה, אמרו אם משליכין אנו עצמנו בים יש לנו חלק לעולם הבא? האיר השם בעיניהם הפסוק
(תהלים סח, כג) ״אָמַר אֲדֹנָי מִבָּשָׁן אָשִׁיב אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם״, עמדה כת ראשונה ואמרה
(תהלים מד, כא) ״אִם שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ לְאֵל זָר״ והשליכו עצמן לים, עמדה כת שניה ואמרה
(תהלים מד, כג) ״כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם״, והשליכו עצמן לים, עמדה כת שלישית ואמרה
(תהלים מד, כב) ״הֲלֹא אֱלֹהִים יַחְקָר זֹאת כִּי הוּא יֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת לֵב״, וְהִשְׁלִיכוּ עַצְמָן לַיָּם, ורוח הקודש צווחת ואומרת ״על אלה אני בוכיה״. וכשם שהיה ירמיהו מקונן על חורבן בית ראשון כן היה מקונן על חורבן בית שני, שנאמר
(איכה ד, כא) ״שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם״. וכך דוד ראה חורבן בית ראשון כענין שנאמר
(תהלים קלז, ח) ״בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה״, ראה חורבן בית שני על יד אדום שנאמר
(תהלים קלז, ז) ״זְכֹר יְהוָה לִבְנֵי אֱדוֹם״, מדרש רבה, לקח טוב.
רש״י.
אבן עזרא.
אבן עזרא. ובמדרש, אתה מוצא שבדבר שחטאו ישראל בו לקו... חטאו בעין דכתיב
(ישעיהו ג, טז) ״כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם״, ולקו בעין דכתיב ״עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם״, מדרש רבה.
רש״י, ר״י קרא, עקדת יצחק.
ר״י קרא.
ר״י קרא.
אבן עזרא.
אבן עזרא.
אבן עזרא. וי״מ פרשה את המצעים לישב על הארץ, כמו אבל שאין לו מנחמים והוא ממתין שעה או שתים שיבאו המנחמים כמנהגו של עולם לפרוש המצעות ולישב עליהם ולהביא לו שיאכל, כיון ששהה הרבה ולא בא מנחם לו מה יעשה? בעל כרחו פורש הוא בעצמו בידו ויושב על הארץ, לקח טוב. ובמדרש א״ר לוי, משל למלך שהיה לו בן וחטא, והיה לוקה אותו עד שאמר חטאתי, והיה לוקה אותו עוד עד שאמר חטאתי והסכלתי, והיה לוקה אותו עוד עד שפשט עשר אצבעותיו קמיה, כך הקב״ה היה מייסר לירושלים עד ״פרשה ציון בידיה״, מדרש רבה.
רש״י.
עקדת יצחק.
על כי ראתה כי ציווה ה׳ לישראל על הצרים שסביבה שלא ישלחו ידם בהם כמו שכתוב
(דברים ב, ט) ״אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב״ ומול בני עמון שכתוב
(דברים ב, יט) ״אַל תְּצֻרֵם״ ומול בני עשיו
(דברים ב, ד) ״וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד״, וכעת היתה ירושלם לנדה ביניהם, עקדת יצחק.
תרגום.
רש״י, ר״י קרא.
רש״י, ר״י קרא.
ר״י קרא. ואף כשגלו לבבל ולאשור, הגלה סנחריב את אויביהם עמון ומואב והושיבם אצלם, והם מקנתרין אותן, רש״י.
אבן עזרא.
אבן עזרא.
רש״י.
ר״י קרא.
ר״י קרא, אבן עזרא.
עקדת יצחק.
ר״י קרא.
ר״י קרא.
לקח טוב.
לקח טוב. ואמרו רז״ל, כשמת יאשיהו היה מדבר בלחש, היטה ירמיהו אזניו ושמע שהיה מצדיק עליו את הדין, ואומר צדיק הוא ה׳, מדרש רבה, ר״י קרא.
מדרש רבה.
ר״י קרא.
אבן עזרא.
לא אוהבי אשר רימוני, וגם לא הכהנים והזקנים שהיו עסוקים בלמצוא אוכל לנפשם ברעב, עקדת יצחק.
אבן עזרא.
כגון בני אשור ובני בבל וכל כשדים, ר״י קרא. וכגון בני ישמעאל שהיו יוצאים לקראת הגולים כשהיו השבאים מוליכים אותם דרך ארצם, ומראים עצמם כאילו מרחמים עליהם, והיו מוציאים אליהם מיני מלוחים ונודות נפוחים, כסבורים שהוא יין, ואוכלים וצמאים ורוצים לשתות, וכשמתיר הנוד בשיניו היתה רוח נכנסת במעיו והוא מת, וזהו שאמר הכתוב
(ישעיהו כא, יג-יד) בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ וגו׳ לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נֹדֵד, רש״י. ובמדרש ״מאהבי״ אלו נביאי השקר שהיו מאהבין אותי לעבודת כוכבים שלהם והמה רמוני, מדרש רבה, לקח טוב.
רש״י.
אבן עזרא.
ר״י קרא.
לקח טוב.
עקדת יצחק.
רש״י.
אבן עזרא.
פלגי מים.
רש״י. נעשו גושים גושים, לקח טוב.
מדרש רבה.
תרגום. המילה ״מרה״ היא מלשון סורר ומורה, לכן נתקיים שירת האזינו כי כתוב בה
(דברים לב, כה) ״מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה״, לקח טוב.
פלגי מים.
רש״י.
רש״י.
ר״י קרא.
רש״י. והיינו כמו שכתוב
(דברים לב, כה), ״מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה״, ר״י קרא.
אבן עזרא.
פלגי מים.
פלגי מים.
פלגי מים.
פלגי מים.
אבן עזרא.
ר״י קרא.
אבן עזרא. שבתחילה כששמעו האומות שהיה נבוכדנאצר מתקן עצמו לצור על ירושלם, לא האמינו מלכי ארץ וכל יושבי תבל שיהא כח לצר ואויב לבוא על ירושלם
(איכה ד, יב), אבל כששמעו את ירמיה מתנבא
(ירמיהו א, טו) ״כִּי הִנְנִי קֹרֵא לְכָל מִשְׁפְּחוֹת מַמְלְכוֹת צָפוֹנָה נְאֻם יְהוָה וּבָאוּ וְנָתְנוּ אִישׁ כִּסְאוֹ פֶּתַח שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם וְעַל כָּל חוֹמֹתֶיהָ סָבִיב וְעַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה״, הבינו כי מאיתך היתה גזירה גזורה, ואותה שעה ששו, ר״י קרא. ורש״י ביאר אתה גרמת לי שהם שונאים אותי, שהבדלתני ממאכלם וממשתיהם ומהתחתן בם, אם נתחתנתי בהם היו מרחמים עלי ועל בני בנותיהם.
ר״י קרא.
ר״י קרא.
ר״י קרא.
ר״י קרא. שנאמר
(ירמיהו כו, כח) ״אַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם יְהוָה כִּי אִתְּךָ אָנִי כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּיךָ שָׁמָּה״, ובדרש, כמה שנים שקרא על יד נביא לנבוכדנאצר לבוא על ירושלים להחריבה, אמר ר׳ לוי י״ח שנה היתה בת קול מפוצצת בביתו של אותו רשע ״עבדא בישא (עבד רע) קום חרוב (החרב) ביתא דמרך (בית אדונך), דבני מרך (שבני אדונך) לא שמעין ליה (לא שמעו לו)״, לקח טוב.
רש״י.
רש״י, לקח טוב.
רש״י.
ר״י קרא.
רש״י.
רש״י.
ר״י קרא.
ר״י קרא.
אבן עזרא.
תרגום.
אבן עזרא.
אבן עזרא. פלגי מים ביאר כי נאמר ״וְעוֹלֵל״ (שם עצם) ולא נאמר וְעֹלֵל בלשון פועל (כפי שנאמר על ישראל לשון פועל ״עוֹלַלְתָּ״) שכן ״עולל״ (לשון פועל) מעיד על תכלית הפעולה ולא רק על הפעולה עצמה, וכיוון שבישראל תכלית הייסורין היתה לטובה נאמר בלשון פועל, ואילו אצל הגויים שאין התכלית לטובה אלא רק גמול על מעשה לא נאמר בשם פועל.
מדרש רבה.
פלגי מים.
תרגום.
אבן עזרא.